<h1>יראים סימן כ"ו</h1>
<h2>דף ד:</h2>
וצריך הטובל להזהר שלא יהא [עליו] דבר חוצץ או על הכלי אם הוא (מטבילנן) [מטבילן] דתניא בת"כ ומייתינן לה בעירובין וסוכה פ"א [ו' א'] ורחץ את בשרו במים שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים, ובין חתיכת קרח שקורין גלצא אע"פ שאין בו חציצה אין מטבילין בהן שאי אפשר שידבק הקרח על בשרו שלא תהיה גומא בקרח שאין מניחו לידבק בדבר הנטבל, ואותו מקום הוה ליה כיפין ותנן [חגיגה י"ט א'] אין מטבילין בכיפין. הלכה למשה מסיני שאין חציצה פוסלת אלא ברובו המקפיד דאמר ר' יצחק בסוכה [ו' א'] ובעירובין פ"א דבר תורה רובו מקפיד עליו חוצץ [וכל] (וכו') דבר הנטבל אנו למדין מבשרו לפסול בהם חציצה.
ולעולם אינה יוצאה מחוב כרת עד שתטבול כדאמרינן בשבת בבמה אשה יוצאה [ס"ד ב'] והדוה בנדתה תהיה תהא בנדתה עד שתבא במים. וכשהיא טובלת צריכה שתכניס כל גופה במים ביחד שלא תכניס מקצתה ואחר כן תצא ותכניס מקצת האחר, דילפינן טבילה זאת מטבילה האמורה בפ' אמור אל הכהנים אצל קדשים דכתיב כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים [ותניא בת"כ ורחץ בשרו במים יכול יהא מרחיץ גופו אבר אבר ת"ל ובא השמש וטהר] מה ביאת שמשו כלו כאחת אף ביאתו במים כלו כאחת, ועוד ראיה שלא תטבול לחצאין מדתניא כל בשרו במים, מים שכל גופו [עולה בהן] ושיערו חכמים מי מקוה מ' סאה פי' עולה בבת אחת. וראיה זאת יש לדחות דאיכא למימר פי' שכל גופו עולה שיעורא (בעינא) [בעינן] שיהא ראוי להכניס בהן כל גופו בבת אחת ואם הכניס אבר אבר שפיר דמי אחרי (דאיתי לשעורין) [דאיתא לשיעורא]. וצריכה שתטבול במים שבאו ונקוו בידי שמים ולא במים שאובין דתניא בת"כ בפ' שמיני יוכל מילא על כתפו ועשה מקוה בתחילה יהא טהור ת"ל אך, מעין ובור מקוה מים, מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים, אי מה מעין שאין בו תפישת ידי אדם אף מקוה שאין בו תפישת ידי אדם ונוציא המניח כלים וקנקנים בראש הגג (וספינה) וחברם בראש הגג שהוא מחובר ונתמלאו מים ת"ל ובור, פי' מאחר שהם כלי חרש לא חשיבו ומבטלה תורת כלי מהם אע"פ שחקקם ולבסוף קבעם ולא דמו לצינור שחקקו ולבסוף קבעו שפוסל את המקוה דההוא של עץ וחשיב ולא מבטיל. נחזור לברייתא אי בור יכול [שבספינה] יהיה טהור ת"ל מעיין מה מעין שעיקרו בקרקע אף בור שעיקרו בקרקע, אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא ת"ל אך, מעין מטהר בכל שהוא אך שיהא בו רביעית ובדבר שגופו עולה בו פי' גוף הדבר שהוא מטביל עולה בו כגון מחטין וצינורות, והמקוה בארבעים סאה. אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך [מיעט] מעין מטהר בזוחלין ומקוה באשבורן פי' ולא בזוחלין, אבל מעין מטהר בכל ענין, שהמעין נקרא מעין בין בזוחלין בין באשבורן אבל מקוה אינו נקרא מקוה אלא א"כ ישנן באשבורן כדכתיב יקוו המים אל מקום אחד אלמא דבר שהוא במקום אחד שאינו זוחל נקרא מקוה ואין לנו להכשיר זוחלין אלא א"כ ילמוד ממעין, ומזה מעוט אך שאינו למד אבל מעין שאינו צריך למוד ממקוה שבכל ענין שם מעין עליו ולא ממעט ליה מאך שאך אינו ממעט אלא שלא ילמוד אחד מחבירו.
<h2>דף עח:</h2>
אם המים עוברים דרך שפופרת מוציא בזו ומכניס בזו אחרי שאין לה (עברת) [עכבת] מים אינה פוסלת דתנן במקואות פ"ד [משנה ג'] צינור שהוא צר מכאן וצר מכאן ורחבו מן האמצע אינו פוסל שלא נעשה לקבלה, ושיעורו [לקבלתו] (וקבלתו) בכל שהוא אחר שכונת החוטט והמתקן היתה לקבלה, כדתנן [שם] החוטט בצנור לקבל צרורות בשל עץ בכל שהוא בשל חרש רביעית ר' יוסי אומר אף בשל חרש בכל שהוא ירד לתוכו עפר ונכבש כשר פי' סתמו בעפר וכבש עליו ברגלים נתבטל קבולו. ואע"ג דתנן בעירובין פ' חלון חריץ [שבין ב' חצרות] עמוק עשרה ורוחב ארבע מערבין שנים ואין מערבין אחד אפילו מלא תבן וקש, ומלא עפר וצרורות מערבין אחד ואין מערבין שנים ולא מצרכינן כבישות גבי חריץ שני דמבטל ליה טפי מבכלי. אי נמי יש לתרץ כדמתרצינן התם מההיא דאהלות דרמינן עלה בית שמלאו עפר.
